רקע תאורטי
סקירה מושגית
2.סטריאוטיפ- סטריאוטיפ הינו הסכמה קוגניטיבית או אמונה מאורגנת, המשמש כידע על קבוצות וקטגוריות חברתיות. כלומר, מעין אוסף הנחות בסיסיות, גם אם לא מבוססות, על המאפיינים המיוחדים המתאימים לאותן קבוצות וקטגוריות. הסטריאוטיפ יכול להיות מופעל בצורה אוטומטית, ומחוץ למודע. כלומר לוקחים מאפיין מסוים של אדם אחד ומכלילים אותו על כלל הקבוצה .
לדוגמא:
הכתבה שלפני היא הינה דוגמא מעולה כיצד העם האשכנזי "רואה" את המזרחים , כאנשים עניים חסרי השכלה עצבניים ועוד..
4.ייצוג-הייצוג של החברה המזרחית בתקשורת
ייצוג המזרחים הוא דוגמה מדויקת לאפליה ולגזענות שחווים המזרחים, הם נתפסים כטיפשים חסרי השכלה לא תרבותיים. הם עובדים בעבודות של "המעמד הנמוך", השפה שהם מדברים היא שפה לא מובנת(שפת רחוב).
לדוגמא :
בסלאח שבאתי יש את סצנת הלול בא סלאח שבתי שהוא כמובן המזרחי מנהל שיחה עם שלושה אשכנזים, במהלך אותה שיחה אומרת אחת מהאשכנזים לסאלח שבתי שהגיע הזמן שעדות המזרח יפטרו מהמנהגים הברברים שלהם ושיתחילו להתרגל למציאות בה צריך להתנהג כמו אשכנזים.
1.חופש הביטוי-חופש הביטוי היא זכות יסוד בחברה דמוקרטית ,לכל אדם או קבוצה יש את החופש לבטא את עצמה דעות, עמדות, מחשבות. חופש הביטוי מוקנה לכל אדם ולכל קהילה וארגון.חופש הביטוי כולל את הזכות לקבל ולמסור מידע, להשמיע ולשמוע דעות והשקפות באופן חופשי. חופש הביטוי חיוני הן למימושו העצמי של כל אדם והן לקיומו של ההליך הדמוקרטי.
ולכן לאמצעי התקשורת מקום מרכזי במימוש חופש הביטוי - הם אלו שמאפשרים לקולות של הפרטים ושל הקבוצות להגיע לכלל החברה.
אך לפעמים חופש הביטוי יכול לפגוע בקבוצה מסוימת , על רקע עדתי, כלכלי, פוליטי.
לדוגמא ,בכתבה זו ניתן לראות את חופש הביטוי של שלמה גרוניך אשר התבטא בצורה "מכוערת" כלפיי העדה המזרחית ואף קרא להם בשם "צחצחים" . התבטאות זו מראה את כמות הגזענות שישנה בארץ עד כדי כך שהיא מגיעה מאומן אשכנזי.
3.מרכז ופריפריה-בכל חברה ישנו מרכז (היכן שהכוח נמצא ) כל השאר נמצאים בפריפריה , במרחקים שונים מוקדי הכוח .התקשורת נותנת עוצמה ומקום רב יותר לאנשים החיים במרכז (תל אביב, ירושלים ועוד…) לעומת האנשים החיים בפריפריה (שלומי , נהריה ועוד..)
לדוגמא:
התפיסה בכתבה זו היא כי גופי התקשורת הגדולים, הקשורים למרכז, משמשים להעביר מידע מן המרכז אל הפריפריה, ולהנחיל את ערכי המרכז וכלליו באזורי הפריפריה. הביקורת על המרכז (ועל התקשורת) שהוא מנצל את כוחו כדי להעביר באופן חד כיווני את ערכיו וכי בכך גדלים הפערים ואי-השוויון בין המרכז לפריפריה.
5.הבניית המציאות-הבנייה חברתית של המציאות ,כלומר התקשורת אינה מראה את המציאות כפי שהיא, אלא מעצבת תמונה מסוימת של המציאות
אנחנו נגישים רק למציאות הקרובה לנו (משפחה, חברים, בית הספר, שכונה), כל מה שחורג מכך נגיש לנו רק באמצעות התקשורת ולכן אנחנו נחשוב על המציאות הזו לפי מה שמוצג בתקשורת.
התקשורת מציגה את המציאות בצורה מסוימת, ובכך מבנה אצלנו תמונה כאילו זו המציאות התקשורת משתמשת בכלל הז'אנרים ואמצעי התקשורת השונים כמו: חדשות , קולנוע, סדרות דרמה , פרסום ואף ריאליטי.
לדוגמא:
ניתן לראות כיצד התקשורת הבנתה לאנשים את המציאות כי האשכנזים , הלבנים והיפים הם החברה הטובה יותר לעומת המזרחים השחורים שלא רואים אותם בצורה חיובית אלא אך ורק בצורה שלילית.
6.סאטירה-סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית הלועגת ומבקרת תופעה חברתית, לרוב באופן קומי. בדרך כלל מטרתה של הסאטירה היא להביא או למנוע שינוי על ידי הצגת הדברים באופן מצחיק. הסאטירה פונה לרוב כנגד שלטון, דת, אמונה חברתית, התנהגות מקובלת, מפלגה פוליטית וכדומה.
ישנם אמצעים רבים להצגת סאטירה. היא מקובלת בתחומי אמנות כמו תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וציור.
לדוגמא:
ניתן לראות בסרטון הנ"ל ,כיצד תוכנית סאטירה כמו היהודים באים מציגה את העדה המזרחית בתור אנשים טיפשים , שחומים בגלל צבע עורם. וכי הדמות האשכנזית תמיד במקום של השפלה כלפי המזרחים.
סקירה אקדמית
המאמר הראשון הינו "סוף עונת האשכנזים" .
המאמר שלפני עוסק בשינוי שעוברת התקשורת הישראלית , בתדמיתם של האשכנזים והמזרחים . לאחרונה ישנו יותר פופולריות בקרב המוזיקה המזרחית, ייצוגם של המזרחים גדל ובכך האשכנזים מתקטנים לאט לאט בתקשורת ובקולנוע הישראלי.
מאמר זה מתקשר לעבודתי בכך שאנו רואים כיצד ייצוגם של המזרחים בתקשורת הישראלית מנסה להשתנות ואף כי מצידם של האשכנזים ישנו סוג של אפליה מתקנת על כל האבל שהיה למזרחים בחברה הישראלית במשך שנים רבות .
"האפליה המתקנת, במוצהר או בתת-מודע, עובדת שעות נוספות. אפשר למצוא אותה בהתנצלות הפומבית של אהוד ברק בפני עדות המזרח, ברהבילטציה שנעשתה לזוהר ארגוב, "האנס המזרחי הנרקומן", שהפך לגיבור-תרבות; ברטרו ההיסטורי לסרטי בורקס מהסבנטיז, מגבעת חלפון דרך "חגיגה בסנוקר" ועד למיטב תוצרתו של ג'ורג' עובדיה."
המאמר השני הינו "ייצוג ערי פיתוח ומזרחיים בתקשורת".
עוסק בייצוגם של המזרחים בתקשורת הישראלית , מתוך המאמר ניתן להבין כי ישנו באמת אפליה וקרע בחברה הישראלית בייחוד ייצוגם של המזרחים בתקשורת , המזרחים מופיעים לרוב בתור אנשים גסים , קולניים , עובדים מהמעמד הנמוך ודחוקים לשוליים.
מאמר זה מתקשר באופן ישיר לעבודתי מכיוון שניתן לראות שאכן ישנו פער בייצוגם של המזרחים בקולנוע הישראלי לבין ייצוגם של האשכנזים. המזרחים באופן תמידי אכן ייצגו בתור הסטריאוטיפ התמידי כי מזרחים אינם אנשים מצליחים מאוד, אינם מנומסים ,מובטלים ורגזנים.
"פרקטיקת ייצוג רווחת שנייה היא הייצוג האקזוטי, העושה אובייקטיביזציה של המזרחים ומציג אותם כסטריאוטיפים של עצמם. מזרחים מופיעים כאנשי שוליים כרוניים - עניים, מובטלים, נרקומנים, עבריינים. את פרסום הדו"ח השנתי של המוסד לביטוח לאומי ( "דוח העוני") מלווה ריטואל קבוע בו העיתונות מראיינת והטלוויזיה מצלמת כמה מזרחים: נשים חסרות שיניים, גבר בוכה הפוכר את אצבעותיו מול מקרר ריק, ילדים כהים המביטים בנו בעיניים מבוישות. מזרחים מככבים גם כיודעי דבר "אקזוטיים -" הם נהגי המוניות, בעלי הבסטות בשוק, שחקני השש-בש במרכז המסחרי הנשלפים כאובייקט שנועד לפתוח את פיו ולספר, עונתית ובמשך כעשרים שניות כל פעם, לאן נושבת רוח ההמונים."
ובנוסף תגובתה של מבקרת התרבות של ynet ,אריאנה מלמד "הם הביאו אל המסך אוסף של תחמנים, שקרנים, נצלנים, אנשים שנעים בעולם על דלק של אלימות מילולית, בורים גמורים, עילגים איומים, קומבינטורים חסרי מנוח, על גבול הסוציופתיות. שאולי 'הישראלי היפה', ליטל מעתוק, החברות הנאמנות של ליטל מעתוק, מומי ושיראל, וההוא שימכור לכם כל דבר, לרבות אמא שלו, במחיר מבצע. מה משותף לכולם? זיהוי ברור, ודאי וחד משמעי כמזרחים. 'ארץ נהדרת' לא המציאה את הגזענות – הישראלית. היא לא יצרה מכוח עצמה סטריאוטיפים חברתיים חדשים אין בנמצא תוכנית – טלוויזיה שיש לה הכוח לעשות כן. היא רק בחרה, בעונה הזאת, להתכתב עם הסטריאוטיפים 11 הטבועים בחשיבה של צופיה, כלומר, להפוך את המבטא המזרחי הכללי של הדמות הנלעגת תמיד נלעגת וכמעט תמיד מזרחית למכרה הזהב שמצדיק את קיומה המתמשך... ועכשיו, – – ברשותכם, נעשה תרגיל בסיסי בהבנת גזענות באשר היא. קחו את אוסף התכונות האלה: טמבלים, עילגים, רמאים, נצלנים, אלימים ובמקום 'מזרחים' תדביקו אותן ל'יהודים'. נכון – שזה לא רק מעליב אלא גם פוגע"?
המאמר השלישי "אמור לי מי אתה ואומר לך מה אתה"
המאמר עוסק בתפיסת החברה הישראלית על ייצוגם של המזרחים והערבים בתקשורת . ישנו עיסוק תמידי בקולנוע הישראלי , בשימוש סטריאוטיפים של קבוצה מיעוטית כמו המזרחים והערבים .ואף כי התקשורת הישראלית באופן קבוע מוציאה ומכפישה את דמות המזרחי בשימוש סטריאוטיפים וסטיגמות ישנות.
מאמר זה מתקשר לעבודתי מכיוון שניתן לראות כי אכן ישנו שימוש תמידי בסטריאוטיפים וסטיגמות בקולנוע הישראלי בייצוג דמותם של המזרחים . ישנה הכפשה של הדמות וייצוג באור שלילי שנשען לרוב על סטיגמות ישנות.
בנוסף ישנו אף קשר ישיר לחקר שערכתי כי אכן בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" ישנו שימוש רב בייצוג המזרחים בצורה שלילית.
"מערכון זה משתמש במסמנים שונים כדי להקצין את ההבדלים בין התרבות הגבוהה לתרבות הנמוכה, כשלהבדלים אלו יש מאפיינים ברורים של גזע ואתניות ברוח התיאוריה הפוסט קולוניאלית, כשהדבר נעשה על ידי שימוש במאפיינים מתזת הניגודים הבינאריים. - במילים אחרות, המערכון משתמש בסטריאוטיפיזציה שלילית של המזרחים ברוח הפוסט - קולוניאליזם שמציג סעיד."
ביבליוגרפיה:
"סוף עונת האשכנזים" , יהודה נריא.
"ייצוג ודימוי ערי הפיתוח בתקשורת הארצית", אלי אברהם.
אמור מי אתה ואומר לך מה אתה, ניסים כץ.
הסברי מהי זכות שם הטוב ,וכתבי האם לדעתך נפגמת זכות זו בתוכניות הסאטירה ? נמק והדגם על פי מקרי הבוחן שחקרת.
הזכות לשם טוב , הינה הזכות של כל אדם שלא יחדרו למרחב הפרטי שלו ללא רשותו ושלא יפרסמו מידע פרטי עליו. כלומר זכותו של כל אדם שלא יכפישו את שמו, שלא יעלילו עליו ויספרו על אודותיו מידע שקרי הפוגע בשמו הטוב.
פגיעה בשם הטוב של אדם היא פגיעה קשה ביותר, שהמטרה שלה היא להשפיל אותו ולפגוע בו בכוונה. הכוונה היא להאשמות או לעלבונות שמפרסמים בציבור.
השם הטוב שלנו הוא התדמית שלנו בעיני אחרים, כלומר האופן שאנשים רואים אותנו, ומה שהם חושבים עלינו.
תוכניות הסאטירה השונות משתמשות בטכניקה ספרותית ואמנותית הלועגת ומבקרת תופעה חברתית, לרוב באופן קומי. בדרך כלל מטרתה של הסאטירה היא להביא או למנוע שינוי על ידי הצגת הדברים באופן מצחיק. הסאטירה פונה לרוב כנגד שלטון, דת, אמונה חברתית, התנהגות מקובלת, מפלגה פוליטית וכדומה.
ישנם אמצעים רבים להצגת סאטירה. היא מקובלת בתחומי אמנות כמו תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וציור.
לדעתי זכות זו אכן נפגעת בתוכניות הסאטירה השונות מכיוון שכאשר בתוכניות הסאטירה הדמויות מוצגות באופן מכפיש וסטריאוטיפי דבר זה פוגע בשמו הטוב של הדמות שמיוצגת . לדוגמא , בעבודתי כאשר חקרתי על ייצוגם של הדמויות המזרחיות בתוכניות הסאטירה כמו היהודים באים ניתן היה לראות כי ישנו ייצוג על כל הדמויות המזרחיות כי הם אגרסיבים , צעקנים וחסרי השכלה .כלומר ישנה פגיעה ישירה בשמם הטוב של המזרחיים.
הסברי כיצד יוצרת הסאטירה הבנייה חברתית של המציאות ? הדגם על פי עבודתך.
סאטירה הוא הינו מונח , של שימוש באופן קומי תוך מתן ביקורת על מצבה של החברה , הממשלה ,ההתנהגויות השונות ואף מפלגות פוליטיות .
מטרתה של הסאטירה היא להביא או למנוע שינוי על ידי הצגת הדברים באופן מצחיק. ישנם אמצעים רבים להצגת סאטירה לדוגמא תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וציור.
הבניה חברתית מתייחסת לתהליכים שבאמצעותם מפרשת התקשורת אירועים, אנשים, ערכים ורעיונות ומקנה להם ערך ועדיפות. ההבניה של תופעות חברתיות תלויה בהיבטים שלהן שזוכים להדגשה. כלומר מה שנחשב למציאות מעוצב על ידי התקשורת ,התקשורת אינה יכולה לתאר באובייקטיביות מציאות חברתית, ולפיכך כל העובדות הן פרשנויות. הבניה חברתית בתקשורת יוצרת את דעת הקהל בנוגע לחדשות, בידור ותרבות פופולרית.
תוכניות הסאטירה בעזרת שימוש בדברים מצחיקים וקומים , בונות מראות את המציאות של החברה הישראלית דרך עיני היוצר . דבר שלא מביא באופן אובייקטיבי את המציאות ובעצם גורם לבנייתה של מציאות אשר תיצור את דעת הקהל בהתבססות עליה. לדוגמא בשלב החקר בעבודתי בסדרת הסאטירה "היהודים באים" ,הסצנה הראתה את מצבה של מדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60 בעלייתם הגדולה של יהודי מרוקו ועוד, הסדרה ייצגה את הממשלה האשכנזית שהייתה בצורה שהם עליונים וכי כל המזרחים העולים החדשים חסרי השכלה ואף התייחסה אליהם כ"עבדים". דבר זה הינו התבטאות של יוצר הסדרה ובניית מציאות חברתית על פי מה שהיה ועל הרגשות שהרגישו אז דרך עיניו בלבד.